רגיס בע"מ נ' מור ג`קי

פסק דין

1.התובעת עוסקת, בין היתר, במכירת חלקי חילוף של ציוד הנדסי כבד.

לטענת התובעת, הנתבע רכש ממנה סחורה מאז שנת 1990, והוא נותר חייב לה סכום של 295,806 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה, 29.11.07) בגין סחורה שנרכשה על ידו בתקופה שבין החודשים יולי 2006 עד מרץ 2007 (להלן – החוב, הסחורה).

לטענת התובעת, החשבוניות ותעודות המשלוח בגין הסחורה נרשמו על שם חברות שונות, לבקשתו של הנתבע ובהתאם לשם שנקב.

לטענת הנתבע, ההזמנות על ידו בוצעו בשמה של חברת מ.ע. מיקרוטק מערכות בע"מ (להלן – מיקרוטק), אצלה עבד כשכיר, ועבורה, ולא על ידו באופן אישי, ומכאן שהחוב צריך להיתבע ממיקרוטק ולא ממנו.

2.השאלה הנדרשת להכרעה במסגרת תביעה זו, הינה: מי התקשר עם התובעת בכל הקשור לרכישת הסחורה ומי התחייב לשלם עבורה?

אין חולק, כי החשבוניות ותעודות המשלוח הקשורות לסחורה נשוא החוב הנדון בתביעה זו (לכל הפחות) נרשמו כולן, לא על שמו של הנתבע, אלא על שם גופים אחרים: מיקרו מערכות בע"מ, שפיר, מיקרוטק מערכות בע"מ, מיקרוטק בע"מ.

אולם עובדה זו כשלעצמה אינה מונעת את המסקנה, לפיה הנתבע בעצמו התקשר בהסכם עם התובעת להזמנת הסחורה והוא שהתחייב לשלם עבורה, ולבקשתו נרשמו החשבוניות ותעודות המשלוח על שם חברות אחרות.

נמצא שנדרש להכריע במהימנות שתי הגירסאות המונחות בפני.

לאחר שעיינתי היטב בכל עדויות וראיות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, שיש להעדיף את גירסתה של התובעת על פני גירסתו של הנתבע, ולהלן יפורטו נימוקי.

3.גירסת התובעת נתמכה בשלוש עדויות: מנהל התובעת, אלכס אכטמן, סמנכ"לית התובעת והאחראית על המחסן שלה, ציפורה בלאט ומנהלת החשבונות של התובעת, ירדנה לחמי.

הנתבע, לעומת זאת, הסתפק בעדותו היחידה.

הכרעת הדין על פי עדות יחידה של בעל דין מצריכה הנמקה מיוחדת, על פי האמור בסעיף 54 (2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971.

במקרה דנן, לא זו בלבד שלא נמצאה הנמקה ראויה להכריע את הדין לטובת הנתבע על פי עדותו היחידה, אלא גם זאת שנמצאו נימוקים ראויים להכריע את הדין לטובת התובעת, דווקא.

4.בלאט העידה שהיא עובדת בחברה מזה 20 שנה (עמ' 5 לפרו' למטה) ומכירה את הנתבע זה 17 שנים (עמ' 7 למטה).

כל העסקאות בוצעו ע"י הנתבע באופן אישי, ולעיתים ע"י אחד מבני משפחתו שפנו בשמו. הוא הזמין את הסחורות והוא שהתחייב לשלם עבורן (ס' 4 לתצ').

הנתבע הוא שביקש שתעודות המשלוח ו/או החשבוניות יוצאו על שם גופים שונים, והתובעת נענתה לבקשתו עקב הכרותה ארוכת השנים עמו (ס' 6 לתצה', עמ' 7, 10 לפרו').

אולם, לה ולתובעת לא היה כל קשר עם אותם גופים והם לא הכירו איש מהם (ס' 6 לתצהירה).

הנתבע גם לא הציג את עצמו מעולם כשכיר בחברה כלשהי (ס' 5 לתצ', עמ' 9 לפרו').

בחלק מהמקרים נשלח אחיו של הנתבע, שמו אבי שפיר, אל התובעת לקחת סחורה ממנה (עמ' 7 למטה, עמ' 8 למעלה).